כשהדברים מתפרקים

באוקטובר 2023 איבדתי את הסטארטאפ שלי. היינו בעיצומו של סבב גיוס כספים, שבועיים לסוף הכסף, כשהמשקיע הראשי הודיע, במפתיע, שהוא פורש. 

ברקע מלחמת חרבות ברזל טלטלה את כולנו, עובדים גויסו למילואים, ונלחמנו לשרוד.
נאלצנו לקצץ בהוצאות, לפטר עובדים, ועדיין לקיים "עסקים כרגיל" בתקווה להפוך את הקערה על פיה. 

והקערה אכן התהפכה, אבל לא כמו שקיוויתי.
משקיע אמריקאי השתלט על החברה ב-Down Round אגרסיבי שדילל החוצה את המשקיעים הקודמים ואת המייסדים. אמנם רווח לי שהצלנו את החברה, אבל היא כבר לא היתה "שֶׁלִּי". 

זה סיכון ידוע שיזמים לוקחים כשבונים עסק בכספם של אחרים. ועדיין זה הפיל אותי לקרשים. 

להיות יזם

להיות יזם היה עבורי ביטוי להתפתחות אישית רבת שנים. החל מלעזוב קריירה כשכיר, דרך התפתחות כעצמאי ועד שהבשיל בי הרעיון לסטארטאפ בגיל 47.
המסע מילא אותי בהתרגשות ובגאווה שֶׁבְּלַהֲפֹךְ חזון למציאות.
לבנות מוצר מהיסוד, לראות שיש לו ביקוש בארגונים מובילים בעולם, ושהוא מפיק תוצאות משמעותיות.

זה גם היה שיעור בשותפות, לחיות בסוג של זוגיות עם חברי למסע. 
זכינו ליצור סביבת עבודה מכבדת, מעוררת השראה, שמשכה אליה אנשים נפלאים.
עם זאת היו גם קשיים גדולים, עשיתי טעויות וצלחנו משברים.
בשורה התחתונה צמחנו בקצב איטי מהמצופה לסטארטאפ בן שֵׁשׁ שנים. 

כשהפנמתי את המתרחש, הרגשתי זר במה שפעם היה ביתי. 
עזבתי את הסטארטאפ וצללתי למקום חשוך מאוד בתוכי. 
חשתי את הקרקע נִשְׁמֶטֶת תחת רגליי.
ניסיתי להיאחז – למצוא עבודה חדשה ומהר.
אבל כשפועלים ממקום של בֶּהָלָה, שום טוב לא יוצא.

בין משבר אישי לטלטלה לאומית

ברקע השתוללה המלחמה הנוראה – החטופים, ההרוגים, הפצועים ורבבות שאיבדו את בתיהם ואת מטה לחמם. ניסיתי להכניס את הסיפור האישי שלי לפרופורציות, אבל זה היה לי קשה מאוד. 

אחד הדברים שתמכו בי באותה עת היה לקרוא בספרה של פֶּמָה צ'וּדְּרוּן, "כשהדברים מתפרקים". ספר העוסק בבודהיזם, במצבים בהם הקרקע נִשְׁמֶטֶת תחת הרגליים, ואיך לחיות את הרגע כשנדמה שהכול מִתְמוֹטֵט. 

במילותיה של צ'ודרון, "דברים שמתפרקים הם מעין מבחן וגם ריפוי. אנחנו חושבים שהעיקר הוא לעבור את המבחן ולהתגבר על הבעיה, אבל האמת היא שהדברים לא באמת נפתרים. הם מתאחים ומתפרקים. אחר כך הם שוב מתאחים ושוב מתפרקים. זה פשוט כך. הריפוי מגיע מהשארת מקום לכל זה לקרות: מקום לצער, להקלה, לאומללות, לשמחה".

כשאין זמן מתאים – זה הזמן הנכון

יעל, בת הזוג שלי, העלתה רעיון שחיכינו לו שנים – לצאת לטיול גדול עם הילדים.
תמיד חלמנו על זה, אבל אף פעם לא הגיע הזמן המתאים.
הפחד שלי לצאת היה עצום.
איבדתי את מקור הפרנסה, אני לא מצליח למצוא עבודה, המדינה במלחמה.
איך אפשר לצאת ככה ולהנות מחופשה?
ומצד שני, אם לא עכשיו אֵימָתַי?
אם אחכה שהבעיות יפתרו וכל הכוכבים יסתדרו בשורה, לא נצא לְעוֹלָם. 

תוך שבועות ארזנו את חיינו, מצאנו סאבלט וטסנו ליוון.
משם המשכנו לצפון הודו, תאילנד וְנֶפָּאל.
שלושה חודשים של מסע מופלא, של חוויות משפחתיות שישארו בנו לעד. 

אני אסיר תודה על כל מה שעברתי ולמדתי. פרק נפלא נסגר ופרק חדש יפתח. 
למדתי מהחוויה שחשוב לשהות ולתת מקום לשבר, אבל גם לדעת מתי לפעול ולקחת צעד אמיץ קדימה.

(בתמונה, המשפחה בעמק הנוברה שבחבל לדאק, צפון הודו)