מה קורה כשסומכים על חסידות שיראו לך את הדרך? מסתבכים
כך למדתי מנחיתת החוץ הראשונה שלי בדאון.
דאון הוא מטוס לכל דבר – רק בלי מנוע. ממריאים בגרירה מאחורי מטוס גורר, מתנתקים בגובה וכדי להתקדם ממקום למקום, מטפסים על זרמי אוויר עולים, ממש כמו הציפורים הנודדות. ואיך מוצאים את הזרמים האלו? השיטה הכי טובה היא לעקוב אחרי הציפורים – הן המומחיות.
הייתי דואה צעיר, רק קיבלתי את הרישיון. עדיין אסור היה לי להתרחק מטווח הגלישה הבטוח לשדה התעופה במגידו. זה היה יום דאייה מושלם – שמיים כחולים עזים, ענני כבשים לבנים, ואני גבוה מעל עמק יזרעאל, חוצה אותו צפונה אל פאתי נצרת.
ואז הבחנתי בזווית העין בשלוש חסידות.
ידעתי שהן הסימן הכי טוב לתֶּרְמִיקָה (זרם אוויר עולה), אז פניתי בעקבותיהן. הן פנו שמאלה – אני אחריהן. ימינה – אני איתן. אבל לא היה שם כלום… ופתאום – הן נעלמו.
פתאום – ריק. אני לבד, בתוך זרם אוויר שיורד כמו מעלית מקולקלת. גובה מתבזבז במהירות, הקרקע מתקרבת. נמוך מדי. נמוך מדי. הלב דופק. נמוך מדי. נמוך מדי. כבר אין לי מספיק גובה כדי לחזור למגידו והקרקע הולכת וקרבה.
הבנתי שהסתבכתי ושאם לא אמצא תֶּרְמִיקָה במהירות עליי להתכונן לנחיתה בשטח.
נחיתת אונס
כל נחיתה בדאון היא סוג של נחיתת אונס – חייבים לעשות אותה טוב בפעם הראשונה, כי אין הזדמנות שנייה. אין מנוע שאפשר לפתוח וללכת סביב אם משהו משתבש. ובשטח זה מסובך הרבה יותר – עצים, קירות, חוטי חשמל, תעלות, מכשולים שאי אפשר לראות מגובה רב.
האנדרנלין זרם והגוף נדרך ובתוך ההכנות לנחיתה, שמתי לב שמה שמדאיג אותי זו לא הנחיתה, אלא הדרמה שתחכה לי במועדון הדאייה. איזו סנקציה ישיטו עליי על שהגעתי למצב שאסור היה לי להגיע אליו.
הודעתי בקשר שאני במצוקת גובה וצפוי לנחות באזור מושב תל עדשים. נשארו לי שניות לקבל החלטה. כל השרירים דרוכים, סרקתי את הקרקע המתקרבת בחיפוש אחר מכשולים נסתרים. ואז – נשמע קול בקשר, קול הבס הסמכותי של צ'יקו, מדריך הדאייה הראשי – משה צביאלי.
"אני רואה אותך. אתה עושה הקפה יפה. תמשיך ככה."
המבוגר המיטיב
מסתבר שצ׳יקו היה באוויר ובסביבה וכשהודעתי בקשר הוא זיהה אותי ועקב אחר תנועותיי.
המשפט הזה של צ׳יקו היה כל מה שהייתי זקוק לו כדי לשחרר את הטרדות ולהתרכז בנחיתה.
צ׳יקו הכשיר אותי. הוא ידע את כישורי והעביר לי בדרכו הרוגעת את המסר שהוא רואה אותי וסומך עליי.
הוא לא הטיף, לא ניסה לנזוף בי, לא נלחץ בעצמו – רק ראה אותי ונתן לי את מה שהייתי צריך לשמוע כשאני בחירום, דקות ספורות מנחיתה. הבאתי את הדאון לנחיתה רכה והופתעתי מהמהירות בה גלגל הדאון נבלם בקרקע הרכה של עמק יזרעאל. זו היתה נחיתת החוץ הראשונה שלי – הראשונה מתוך רבות שיבואו אחריה.
צ'יקו כבר לא איתנו. הוא נפטר לפני שנים באירוע לב פתאומי. אבל מה שלמדתי ממנו נשאר איתי – כהורה, כמנהל, כמדריך טיסה וכמאמן אישי. היכולת הזו להיות נוכח, לראות את האדם שמולך ולתת לו בדיוק את החיזוק שהוא צריך, מבלי להשתלט עליו או לקחת לו את המושכות – להיות 'מבוגר מיטיב', זה שיעור שלקחתי איתי לכל החיים.
אה, ולגבי החסידות?
בדיעבד למדתי שהן פחדניות. אם דאון מתקרב אליהן, הן פשוט מתרחקות. אז כן, חסידות מזהות תרמיקות, אבל כשדאון מתקרב – הן הראשונות לברוח. אם אתם מחפשים יציבות, לכו בעקבות הדורסים והשקנאים – הם נשארים עד הסוף.
בתמונה: חילוץ דאון בשדות עמק יזרעאל, צילם דן (פיפי) אורן
