צמיחה מתוך קונפליקט עם סמכות

“יש כאן לוכדי עריקים שבאו לחפש אותך", אמרה לי יעל בטלפון.

מה פתאום לוכדי עריקים? אותי? ועוד לפני שהשלמתי לחשוב את השאלה, כבר הבנתי את התשובה…

כנראה שהבוס שלי לא סגר את הפינה…

הייתי ב San Jose שבעמק הסיליקון, קליפורניה.

זה היה בימים של לפני ה"ענן"',

כשעוד היו עולים על מטוס עם מזוודה של דיסקים, כדי לעשות התקנה.
הייתי מנהל הפרויקט והיה לי "צוות משימה" – לעשות שדרוג ראשון מסוגו למערכת ERP חדשה.

כמו כל הפרויקטים, לוחות הזמנים היו צפופים בטירוף ואיחור במסירה, חס וחלילה, היה נחשב הֲרֵה גּוֹרָל.

ההכנות המדוקדקות

שלושה חודשים תרגלנו והתאמננו בישראל, כדי שברגע האמת, נוכל לעלות על המטוס ולהשלים את מהלך השדרוג כולו בסוף שבוע אחד של הַשְׁבָּתָה. 

ואז הגיע הטלפון מהמ"פ שלי במילואים, לספר לי על הַהֲכָנוֹת לְקַו הַקָּרֵב וּבָא…
הייתי אז קצין שריון, מפקד מחלקה במילואים.
הייתי מִקְצוֹעָן, נתתי עבודה, אבל אף פעם לא אהבתי את הצבא.

לקורס קצינים הלכתי כי, כחייל צעיר, חשבתי שלקצינים יש חופש בחירה.

עוד מילדות שנאתי ש"מחליטים עליי".

ניסיתי להסביר למ"פ שמדובר בפרויקט קריטי, כזה שהעתיד של החברה כולה תלוי בו.
כרטיסי הטיסה כבר היו בידי, ובזמנו זה היה מספיק כדי להשתחרר.
אבל הפעם, זה לא עניין אותו.
"אתה מגיע למילואים," הוא פַּקָּד.
הוא לא שאל, לא ביקש, לא השאיר מקום לשיחה… הוא פַּקָּד.

הכעס והתגובה

כעסתי, נֶאֱטַמְתִּי והרגשתי את המילים נתקעות בגרון.
ביני לביני החלטתי – אין מצב שאני בא, אבל לא אמרתי מילה.

אז זה היה נראה לי ברור – אני פשוט עומד על שלי, נלחם על עקרונותיי.
רק שנים אחר כך הבנתי, בדיעבד, שלא באמת בחרתי – הגבתי.
הגבתי למ"פ בדיוק כמו שהגבתי כשמרדתי בהוריי.
מגיל 16 ובמשך למעלה משנתיים לא החלפתי איתם מילה, אפילו לא כשהתגייסתי לצבא.

בינתיים שיתפתי את הבוס שלי, בעצמו מג"ד שריון, במתרחש
והוא הרגיע אותי שאני יכול לנסוע בראש שקט ושזה הכל קשקוש מטופש.
אבל המפקדים במילואים חשבו אחרת.
הם רצו להוכיח נקודה – להפוך אותי לדוגמה.

החזרה ארצה

הפרויקט הסתיים בהצלחה גדולה,
וכשחזרנו ארצה כמנצחים הבוס שכר לי עורך דין צַמֶּרֶת,
שייצג אותי מול שלטונות הצבא. 
זכרתי את משפטו המפורסם של משה דיין ש"חייל שלא ישב בכלא הוא לא חייל" והייתי מאוד גאה בעצמי שאני נותן fight למפקדים קְשִׁי הָעֹרֶף וּלְמַנְגְּנוֹנֵי הצבא.
שלוש שנים נמשך ההליך המשפטי – ובסוף, הכל התפוגג לשום דבר.

קונפליקט עם סמכות

היום אני יודע שֶׁרִצּוּי וּמֶרֶד הם שני צדדים של אותו המטבע.

גם הַמְּרַצֶּה וגם הַמּוֹרֵד חיים בְּמַאֲבָק.

לא רציתי ליצור פיצוצים,
לא רציתי להיכנס למאבק של עריקות,
לא רציתי את כל הבלאגן הזה….

יצרתי אותו, כי לא ידעתי להתנהל בתוך קונפליקט עם סמכות.
היום במצבי קונפליקט בניהול, בעסקים או מול נותני שירותים,
אני יודע לעצור, להקשיב ולבטא את עצמי גם כשמופעל מולי כוח או סמכות.
ואם אין הסכמות? אני יודע לשחרר ולהמשיך, בלי לשרוף גשרים.