סולמות ונחשים
מה מחזיק אותנו במסע הזה, שאין בו וודאות ושום הבטחה לתוצאה?
בשנה הראשונה שלי כמנכ"ל זכינו בפרויקט ענק להטמעת מערכת ERP בחברת תנובה.
זה היה אחד מתהליכי המכירה המושקעים שעשינו והמצגת שנתתי בפני הנהלת תנובה זכורה לי כאחד מרגעי השיא בקריירה. זו היתה פתיחה מאוד מבטיחה.
זמן קצר אחר כך פרצה מחאת הקוטג' והפרויקט בוטל.
כך פגשתי לראשונה את הצדדים הפחות נוצצים והמאתגרים של להיות מנכ"ל – אלה שלא מדברים עליהם בדרך כלל.
הייתי מבועת. 60% מיעד ההכנסות השנתי שלי נמחק באחת.
מה אני עושה? מאין יבוא עזרי?
נכנסתי לאוטו, נסעתי ברחבי הארץ, מדלת אל דלת כדי לגייס לקוחות חדשים.
בסוף השנה עמדנו בכ-90% מיעד ההכנסות. אבל לא היה לזה קשר לפעולות שנקטתי.
הפער הצטמצם בזכות גידול בלקוחות קיימים.
לפעמים, גם כשנראה שאין סיכוי, הדברים איכשהו מסתדרים בצורה לא צפויה.
שנים אחר כך כבר הייתי עצמאי, בשל להקים סטארטאפ וחיפשתי שותף.
הטלפון הראשון שעשיתי היה גם היחיד. פגישה בבית קפה, רעיון על מפית, ממש כמו בסיפורים.
בתוך חודשים אחדים היה לנו לקוח Design Partner וגייסנו את ה Seed.
זה הרגיש כמו באגדות, שהיקום איתנו, רוכבים על הגל.
ואז שבועות בודדים אחרי שגייסנו את ה Seed ה Design Partner משך את השטיח מתחת לרגליים.
התברר שהמנכ"ל לא ידע על השת"פ שנחתם איתנו ואסר לתת לנו נתונים רגישים.
ובלי נתונים לא היתה לנו שום אפשרות לפתח מוצר.
אילולי הכרתי את הדברים מבפנים הייתי חושד שמדובר ביזמים שעקצו משקיעים.
רגע אחד אתה על הגל, רגע שני הוא נשבר ואתה נחבט בקרקעית.
כך פגשתי לראשונה את הצדדים הפחות נוצצים והמאתגרים של להיות יזם – אלה שלא מדברים עליהם בדרך כלל.
יותר משנה כיתתנו רגליים בחיפוש אחר Design Partner חלופי,
ארגון שיתן אמון בסטארטאפ עלום וישתף בנתונים רגישים.
כך איבדנו שנה במרוץ, עד שמצא את הארגון המתאים – לקוח שהכרתי מהסיפור הקודם.
יחסים טובים עם לקוחות הם נכס שלוקח אותך רחוק.
התגברנו וצמחנו וכעבור שלוש שנים נוספות גייסנו את Round A.
הרגשנו כמנצחים עם התמונה האייקונית של שני Co-Founders שגייסו Round משמעותי.
אלא שדי מהר הגיוס התברר כברכה שקללה בצדה.
עם הכסף הגדול הגיע לחץ כבד לתוצאות מהירות, משקיע אקטיביסט, ודם רע בבורד. שם, לדעתי, היתה תחילתה של הנפילה.
אז מה מחזיק אותנו במסעות של ניהול ויזמות, של עליות ונפילות, ושום בטחון שבסוף יגיעו התוצאות המיוחלות?
השבוע ישבתי עם לקוח, איש מקסים.
יזם שעזב לפני שנים את עבודתו כשכיר ויצר מוצר תוכנה בענן לארגונים יצרניים.
סטארטאפ משלו, Bootstrap – בלי משקיעים ובלי שותפים.
שנים שהוא הולך בדרך, עקב בצד אגודל, מתמודד עם אתגרים אינסופיים.
הפעם הוא עצר לשתף בקושי והתסכול שהדברים לא מתקדמים בקצב שציפה.
כשקשה לנו אנחנו, כמהים שהדברים יסתדרו, שהקשיים יפתרו ונגיע לחוף מבטחים.
אבל החיים בשינוי מתמיד, גם כשדברים מסתדרים הם שוב מתפרקים – כמו במשחק של סולמות ונחשים.
להתחבר למקורות ההשראה
לפעמים פשוט צריך לעצור, לקחת נשימה עמוקה ולהתחבר מחדש לבחירה ללכת בדרך שבה בחרנו.
שאלתי אותו, "אם נשים לרגע בצד את הקשיים, יש משהו אחר שהיית מעדיף לעשות?"
'לא' הוא אמר בלי להסס. אני עושה את מה שאני אוהב, לא הייתי רוצה לעשות שום דבר אחד.
זה הבייבי שלי, היצירה שלי שאני מטפח ורואה את זה גדל. לא הייתי מחליף את זה במשהו אחר, גם אם הייתי מרוויח פי שלוש.
כשאנחנו עושים משהו שאנחנו אוהבים, משהו שמעורר בנו השראה, יש למסע טעם בעליות וגם במורדות ויש כח להמשיך.
"נופל וקם"
"הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם."
שב"ק ס'
