"או שאתה לוקח את הפרויקט בתנאים המוכתבים, או שנאלץ לפטר 20 אנשים."
המשפט הזה נזרק לעברי בעיצומו של משבר הסאב-פריים של 2008, כשהכלכלה העולמית התרסקה ומקומות עבודה נעלמו בין לילה. על הכף היה מונח פרויקט בינלאומי ענק, שיכול היה להציל את החברה ולספק לה תעסוקה לשנתיים, בתקציבים של עשרות מיליוני דולרים.
באותם ימים הייתי סמנכ"ל התפעול ואב טרי לבני הבכור. המנכ"ל וסמנכ"ל המכירות נכנסו לחדרי והניחו בפניי את האולטימטום: הלקוח דרש שאנהל את הפרויקט אישית ואהיה נוכח בחו"ל כמחצית מהזמן בשנתיים הקרובות.
הם ישבו בשקט והמתינו. הם הכירו אותי היטב – תמיד נענה לקריאה, תמיד נשכב על הגדר.
הבטן התכווצה, הגוף צעק "לא", אבל הרגשתי שאין לי ברירה והסכמתי. אפילו לא התייעצתי עם בת זוגי.
לבלוע את הצפרדע
הרגשתי שהמחיר המשפחתי כבד מנשוא. ניסיתי להמתיק את הגלולה וביקשתי מהלקוח בקשה אחת קטנה: לטוס בימי שני בבוקר ולחזור בחמישי בערב, כדי לשמור על סופי שבוע עם המשפחה.
הלקוח הסכים בעל פה, אבל כשהפרויקט החל, הודיעו לי שהבקשה נדחית בשל "נהלי החברה".
בלעתי את הצפרדע. הרגשתי מנוצל.
לוקחים אותי כמובן מאליו וזה הפך אותי לממורמר.
האשליה המתנפצת
אחרי שנתיים, הפרויקט הסתיים בהצלחה. הבוס שלי קיבל קידום לתפקיד מנכ"ל חברת האם, ואני קודמתי למנכ"ל החטיבה. היתה בי התרגשות, תקווה שעכשיו סוף סוף תהיה לי שליטה.
אבל לא לקח הרבה זמן להבין – האחריות גדלה, הסמכויות התרחבו, אבל התחושה נשארה זהה.
אני מריונטה, מחוברת בחוטים נסתרים ליד נעלמה.
הבנתי שאני חייב שינוי, אבל לא ידעתי איך. אז החלטתי לפנות לעזרה.
לחלק את הקלפים לעצמי
פניתי למאמנת אישית ואמרתי לה:
"מה שאני באמת רוצה זה להיות ה-Dealer של חיי. אני משחק מצוין בקלפים שמחלקים לי אחרים. אני רוצה לחלק את הקלפים לעצמי."
שינויים גדולים לא מתרחשים במפץ גדול, אלא בצעדים קטנים וכמעט חרישיים. במשך שנתיים למדתי להתקרב אל עצמי, לכבד את צרכיי ולהכיר בערכי.
פתאום בגיל 40 זה היה שיעור מטלטל – היד הנעלמה שמצרה את צעדיי אינה חיצונית.
היא הספקות, הפחדים והאמונות המגבילות שאני סוחב מילדותי, מנערותי ומשירותי הצבאי.
היציאה לחופשי
עם הרבה חששות ותקווה בלב יצאתי לדרך עצמאית.
בזכות המוניטין שלי, ארגונים פנו אליי שאנהל עבורם פרויקטים מורכבים.
הפעם הייתי ברור לגבי התנאים שלי: שלושה ימי עבודה באתר הלקוח, לא יותר.
"אין דבר כזה," אמרו לי. "אי אפשר לנהל פרויקטים כל כך מורכבים בלי להיות נוכחים כל הזמן."
האמנתי בעצמי והאמנתי שזה יסתדר, אם לא עם הלקוח הזה, יבוא לקוח אחר.
נשארתי רגוע ועמדתי על שלי, ופעם אחר פעם זה באמת התקבל.
הלקוחות הבינו את הערך שאני מביא, את המקצוענות, את המסירות והלכו לקראתי.
חיים חדשים
זו הייתה תקופה נהדרת. עבדתי שלושה ימים בשבוע והרווחתי כמו שהרווחתי כשכיר בכיר במשרה תובענית.
ביומיים הפנויים? הלכתי ללמוד את שיטת סאטיה, שיטת האימון ששינתה את חיי. היתה בי הוקרה גדולה על הזכות שנפלה בחלקי ועל האפשרות להתפתח כמאמן ולתת לאחרים את מתנת החירות שקיבלתי.
לאחר חמש שנות עצמאות הרגשתי בשל להחליף את ניהול הפרויקטים בהקמת סטארטאפ עם שותף. כְּשֶׁגִּיַּסְנוּ את ה-Seed, הסברתי למשקיעים שחשוב לי להמשיך לאמן במקביל. גם הם הבינו את הערך – ואם האימון חשוב לי, הם לא יעמדו בדרכי.
על חירות
מסע חיי לימד אותי שֶׁחֵרוּת היא קודם כל עניין של תודעה,
שם נמצאות האמונות, הספקות והפחדים שמגבילים אותנו ומשאירים אותנו נתונים לחסדיהם של אחרים.
כששחררתי את עצמי – העולם יישר קו איתי. ומה אתכם? אילו חוטים נסתרים מחזיקים אתכם?
