הצעקה שהעירה אותי להתבונן בחיי

צעקות בני חתכו את האוויר. "אבא, אתה לא מקשיב לי!" הוא קרא שוב ושוב, אבל הייתי שקוע בסמארטפון שלי ולא שמעתי את קולו.

זה היה לפני 13 שנים, כשהבן שלי,דוד, היה רק בן שלוש והבת עוד לא נולדה.
לקחתי אותו לטיול בעגלה.
היינו יחד, אבל אני לא באמת הייתי נוכח. הייתי שם פיזית, דוחף את העגלה,
אבל הראש שלי היה בעבודה – לקוחות, עובדים, אי-מיילים דחופים
ורשימה אין סופית של מטלות.

אני לא יודע כמה זמן התהלכנו כך ברחוב.
כשאני שקוע בעבודה אני לא ער לסביבה.
הוא הסתכל עליי בעיניים גדולות, מלאות תסכול,
וקרא: "אבא, אתה לא מקשיב לי!" וליבי נחמץ.

זה היה "זמן האיכות שלנו",
אחר הצהריים היחיד בשבוע, שהחלטתי לפנות כדי להקדיש לשנינו,
והנה ככה זה נראה,
הבן שלי צורח אֵלַי מתוך העגלה.

עם זאת היה משהו מכונן ברגע הזה,
קיבלתי את זה כתמרור אזהרה וּכְמַתָּנָה גדולה,
אני ניצב על פרשת דרכים עם שלט שכתוב בו "יֵשׁ לְךָ בְּחִירָה".

הבחירה

מצד אחד אני יכול להסביר,
שהעבודה חשובה לפרנסה,
ובגלל שעלי לדאוג לפרנסתו אין לי זמן אליו.
אני יכול למנות את התירוצים המוכרים,
על התפקיד הבכיר, על האחריות הגדולה
ועל האנשים שתלויים בי.

ואם הוא ימשיך לצעוק ולהפריע,
אני יכול לצרוח עליו בחזרה,
צעקה של אבא גדול וחזק,
כזו שתשתול אותו בַּכִּסֵּא,
ותשתיק אותו לעד.
שיבין ש"ככה זה בחיים"…..
כמו שהיה איתי.

מצד שני הבנתי שילד הפלא הזה,
כולו בן 3 בעגלה, זורק לי גלגל הצלה.
הזדמנות להתעורר ולהתאפס על עצמי.
לשאול לאן אני רוצה להגיע? ולאיפה זה מוביל?
מי אני רוצה להיות? לא רק בקריירה,
אלא כאדם, כְּאָב, כבן זוג, כאיש משפחה.

הבנתי שהחיים השתנו.
מה שהיה נכון עד שהפכתי לאב,
כבר לא עובד עכשיו.
הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש.

להכיר את עצמי

השינוי לא היה פשוט.
לא ידעתי לחיות אחרת.
ובכלל לא הייתי בטוח שזה אפשרי עבורי…
ומאיפה מתחילים?
עשיתי עבודה עם מאמנת אישית,
לפרק הרגלים ישנים,
להקצות זמן לדברים החשובים,
ולשחרר את רגשי האשמה והפחד,
שלא אעמוד בציפיות של אחרים, ובעיקר של עצמי.

זה לא קרה ברגע
לאט ובהדרגה הבנתי שכדי לחיות את החיים,
על פי סולם העדיפויות והערכים שלי,
הגיע הזמן להיות עצמאי.

לצאת החוצה היה מפחיד ביותר,
אבל לא הייתי לבד.
בת זוגי תמכה בי,
המשפחה פרגנה לי,
והיתה לי המאמנת המופלאה.

מאז אני כבר 13 שנה בַּהַרְפַּתְקָאָה הגדולה,
הולך בדרך המיוחדת והמדויקות לי.
עם המון חוויות ולמידה.
למדתי אימון, ניהלתי פרויקטים גדולים,
ייסדתי סטארטאפ.
הצלחות, כשלונות ולא מעט משברים,
אך תמיד מצויד במצפן ערכים,
שֶׁלֹּא מָשׁ מַכְוְנוֹ מֵאָז אותו טיול בעגלה.

שלוש שנים אחרי שיצאתי לדרך,
עשיתי מסיבת שחרור מחיי הקודמים.
ומול המשפחה והחברים סיפרתי את סיפור
"דוד בעגלה" והוקרתי את הבן המופלא,
שדרש שיהיה לו אַבָּא נוֹכַח.

הזכות לעזור ולהיות עבור אחרים

כיום, אני מלווה א.נשים מוכשרים, הישגיים,
שעובדים קשה במירוץ החיים, מפיקים תוצאות,
אבל מרגישים שבדרך הם
מוותרים על עצמם ועל רווחתם.
אני עוזר להם להתוות, כל אחד ואחת,
את הדרך שלו ושלה,
לחיות את החיים שחשובים להם,
בלי לוותר על עצמם.
אני יודע כמה זה קשה,
אבל אני גם יודע שזה אפשרי.