סיפור המסע שלי

סיפור משפחתי שבו הזעם נתפס כגאווה וכגורל גנטי שאין לשנותו. דרך חוויות ילדות, זיכרונות כואבים ותובנות בוגרות, הוא בוחן כיצד רעיונות מיושנים על "תורשה רגשית" יכולים לכבול אותנו – ואיך התפתחות מדעית כמו האפיגנטיקה פותחת פתח להבנה עמוקה יותר של השפעת הסביבה, החינוך והבחירה החופשית על מי שאנחנו. זהו מסע מהכעס אל החמלה, מהאשמה אל אחריות, ובעיקר – הזמנה עדינה לשינוי פנימי שהוא זרע של תקווה.

איך ממשיכים כשהכול מתפרק, שוב ושוב, ואין שום הבטחה שזה יסתדר?
במאמר אישי וכן, אני משתף בתחנות שונות מהדרך שלי – כמנכ"ל, כיזם וכמאמן – ומנסה לענות על שאלה אחת פשוטה ומורכבת כאחת:
מה נותן לנו את הכוח להמשיך במסע שאין בו ודאות, רק בחירה יומיומית ללכת בו?

הייתי דואה צעיר, רק קיבלתי את הרישיון. זה היה יום דאייה מושלם – שמיים כחולים עזים, ענני כבשים לבנים, ואני גבוה מעל עמק יזרעאל. פתאום – ריק. אני לבד, בתוך זרם אוויר שיורד כמו מעלית מקולקלת. גובה מתבזבז במהירות, הקרקע מתקרבת.

באוקטובר 2023 איבדתי את הסטארטאפ שלי. רגע אחד נלחמנו לשרוד, וברגע הבא הוא כבר לא היה בידיי. משבר אישי וטלטלה לאומית שזעזעו את עולמי הביאו אותי לנקודה הכי נמוכה שהכרתי. ואז, דווקא משם, יצאנו למסע ששינה את חיינו. איך התמודדתי עם הקרקע שנשמטה מתחת לרגליים, מה למדתי מספר אחד קטן, ולמה לפעמים הצעד הכי מפחיד הוא גם ההזדמנות הכי גדולה

איך צעקה אחת שינתה את חיי? לפני 13 שנים, הבן שלי קרא לי שוב ושוב – אבל הייתי שקוע בעבודה ולא שמעתי. באותו רגע הבנתי: אני עומד בפני בחירה. להמשיך לרוץ במירוץ או לעצור ולהיות נוכח? מאז יצאתי למסע לשינוי חיי, וכיום אני עוזר לאחרים למצוא את הדרך שלהם לחיות בלי לוותר על עצמם.

מה קורה כשהקריירה שלך עומדת על כף המאזניים, והבחירה היחידה נראית ככניעה? במסע אישי מעורר השראה, אני משתף כיצד אולטימטום מקצועי הוביל אותי לתובנה משנת חיים על חירות, גבולות וכוח הבחירה. איך שיניתי את חוקי המשחק – ואיך גם אתם יכולים.

האם אנחנו באמת בוחרים את הדרך שלנו, או רק מגיב לסיטואציות? בסיפור אישי מהעבר, אני חושף איך תוקפנות מול סמכות שיקפה אצלי דפוסים ישנים שלא תמיד הייתי מודע אליהם. סיפור על איך התמודדות עם קונפליקט בעסקים ובניהול יכולה לשמש הזדמנות לצמיחה אישית.

אוגוסט 2010, שבוע לפני שנת הלימודים החדשה "אתה זוכר שבשבוע הבא אתה אחראי על דוד?", שאלה אותי זוגתי יעל, "אתה לוקח אותו לגן, מבלה איתו