שיטת סאטיה – טרנספורמציה דרך זכרונות ילדות

במאמר זה אסביר את אחד הנדבכים המרכזיים בשיטת סאטיה – עבודה עם זכרונות ילדות כדרך לפרק הרגלים, מנגנונים, ודפוסי התנהגות שאינם מיטיבים איתנו.

למידה

אנחנו לומדים את העולם מיום לידתנו. מחקרים מראים שהלמידה האנושית מתחילה עוד ברחם, כאשר החושים מתפתחים והעובר נעשה ער לנעשה סביבו, זוכר ולומד.
לְמִידָה היא תהליך של רכישה, הרחבה או שיפור של ידע, הבנה, יכולת או מיומנות. האירועים השונים שאנחנו חווים מעצבים את ידיעותנו והתייחסותנו לעולם. התייחסותו של האדם למתרחש סביבו בהווה, נקבעת על ידי עברו – החוויות שעבר ומה שהן הותירו בתודעתו, ברגשותיו ובגופו.
אנשים שונים בתוך אותה מערכת נסיבות, יפרשו את הסיטואציה, ירגישו ויגיבו באופנים שונים, כל אחד בהתאם למסלול חייו. כל אדם, עולם ומלואו.

חוויות ילדות ותגובות נרכשות

בחיים אנחנו ניצבים לעתים בפני סיטואציות שמעוררת בנו תגובות שאינן מיטיבות עימנו. למשל סיטואציות שמעוררת בנו פחד כעס, בושה, דחייה או תגובות אחרות שמגבילות אותנו או פוגעת במערכות היחסים שלנו. למשל, כאשר אנחנו 'מאבדים את זה' ו'מתפוצצים' על הילדים שלנו או על בני / בנות הזוג שלנו; או למשל כאשר אנחנו נלחצים לפני ראיון עבודה, משא ומתן או נוכח לקוח כועס. הלחץ הזה מסיח אותנו ומונע מאיתנו להיות במיטבנו. התגובות הללו שמתעוררות בנו אינן מקריות, הן תגובות שרכשנו במהלך שנות התפתחותנו, מתוך התנסויות במגוון חוויות מגיל צעיר.

לדוגמא, זוג הורים חלוקים ביניהם במגוון נושאים הקשורים לגידול הילדים. יתכן שמתווכחים על שגרת הערב או סביב ההתארגנות בבוקר והיציאה לגן ולבית ספר. מעת לעת המתח בבית עולה, הרוחות מתלהטות, ומחליפים האשמות קולניות. הילדים, עדים שקטים, שומעים וסופגים הכל, גם את הוויכוחים שההורים מנסים להסתיר. באחד הימים בתוך התלהטות יצרים שכזו, ניגש האב לבן הצעיר וגוער בו, "בגללך אמא ואני עוד נתגרש !". ההאשמה הזו, שהוטחה בילד בלהט הרגע, כמו קבעה בליבו של הילד תווית "אשם". הוא האשם במתחים בבית, ואם יום אחד ההורים יתגרשו זה יהיה בגללו.

תגובתו הטיפוסית של הילד תהה לקבל על עצמו את האשמה. הוא יתכווץ אל תוך עצמו, ויאלם דום, עצוב ומושפל. באין מי שיאזן ואין מי שייגן על חפותו, קביעתו של האב מתקבלת כאמת מוחלטת. מכאן ואילך הילד יהיה דרוך ולחוץ כל אימת שיתעורר וויכוח בין ההורים ויעלו בו רגשות אשם. זו הלמידה והתגובה שהאירוע השאיר בו.

החוויה הזו שנצרבה בתודעה תפגוש את הילד, שוב ושוב גם בחייו הבוגרים. למשל במקום העבודה, כאשר ייקבל ביקורת מהבוס הוא עשוי להתכווץ כולו, להרגיש שמאשימים אותו ושהוא חסר אונים אל מול הביקורת שמוטחת בו. יתכן שמנקודת מבטו של הבוס מדובר במשוב ענייני, ביקורת בונה, אבל מנקודת מבטו של האיש הוא חווה האשמה קשה. יתכן שהאיש יגיע לאימון כי הוא סובל בעבודה מבוס שמתעמר בו והוא רוצה לעזוב.

היכרות עצמית כבסיס לטרנספורמציה

מנקודת המבט של שיטת סאטיה הבוס הבעייתי הוא סיפור מסגרת, שער דרכו המתאמן יוכל להתחיל להכיר את עצמו ולהבין ואת החוויות שמתעוררות בו אל מול הבוס. ההיכרות של האדם את עצמו היא המפתח לחילול טרנספורמציה משמעותית בחייו. אם יחליף מקום עבודה כדי להחליף בוס, מבלי שלמד משהו על עצמו ועל חלקו שלו ביצירת הסיטואציה, סביר שיפגוש את אותה הבעייה שוב ושוב. כי לאן שלא נלך, אנחנו לוקחים את עצמנו איתנו.

אדם צובר בחייו אין ספור חוויות שמעצבות את תודעתו. זה יכול להיות מול הורים, מול אחים ואחיות, זה יכול להיות נידוי ושיימינג בחברת הילדים בבית הספר או בתנועה. זה יכול להיות מול דמויות סמכות כגון מורה, מדריך בתנועת הנוער, מאמן ספורט, מורה לבלט או מפקד בצבא. יכול להיות שעם הזמן כבר שכחנו או הדחקנו את החוויות הללו, המשכנו הלאה בחיינו, בלי לדעת שהן מתקיימות בנו ומעצבות את חוויית חיינו, כאן ועכשיו.

הדרך לחולל טרנספורמציה משמעותית בחייו של אדם היא להגיע אל אותן חוויות ילדות מעצבות ולעבד אותן מחדש. כמובן שלא ניתן לשנות את העבר. את הנעשה אין להשיב, אבל בהחלט אפשר לתקן את הרשמים, את הפרשנות ואת המסקנות שהחוויות הללו הטביעו בנו.

למשל, במקרה של הילד שהוריו טפלו בו את האשמה למריבות ביניהם, נוכל לחזור אל אותם אירועים מנקודת מבט של מבוגר מיטיב, כזה שרואה את טובת הילד ומבין שהאשמות ההורים הן חסרות בסיס. האדם יוכל, בפעם הראשונה בחייו, להתבונן בחוויות הללו מנקודת מבט אמפטית לסבלו, נקודת מבט שמבינה שהוא איננו אשם. בפעם הראשונה, בחייו המתאמן יבין שהוא לא היה אשם, בפעם הראשונה הוא לא יהיה בודד בסבלו. משהו בפצע שנפער יתאחה ואותו ארוע מכונן יואר באור חדש, מאוזן יותר. משהו מאחיזתו של האירוע בתודעה יתפרק ובתוך כך תתפתחנה אפשרויות חדשות לתגובה. זוהי טרנספורמציה.

יתכן שהמתאמן לא יטולטל עוד מהביקורת של הבוס, יתכן שישאר ויהנה בעבדותו. יתכן גם שיחליט לעזוב ולהמשיך הלאה ובמקום עבודתו החדש תיבנה מערכת יחסים חדשה, בריאה יותר, על בסיס ההתפתחות שעבר.

תחושות הגוף – המפתח אל זכרונות העבר

כאמור אדם עובר אינספור חוויות מעצבות בחייו, במגוון מצבים ובטווח רחב של גילאים. רבות מהחוויות כבר נשכחו או הודחקו ואינן נגישות לנו. זאת ועוד, ההקשר הלוגי בין חווית ילדות כלשהי לבין חווית חיים בהווה איננו מובן מאליו. אנחנו לא ערים להתניות התודעתיות שנוצרו בנו, אלא רק בדיעבד, אחרי שחשפנו אותן באימון. אז איך בכל זאת נגיע אל אותן חוויות ילדות הרלוונטיות לסוגיה שהמתאמן מביא?

כאן טמון אחד ההיבטים הקסומים שבשיטת סאטיה, העבודה עם תחושות הגוף.
בתחושות גוף הכוונה לתחושות פיזיולוגיות שאנחנו ערים להן כגון דפיקות לב מואצות, סחרחורת, חום, קור, הזעה, קוצר נשימה, לחץ בחזה, גירוד, כיווץ, כבדות, עייפות ואפילו ריחות.

הפניית תשומת הלב לתחושות הגוף ופיתוח היכולת לחוש תחושות עדינות שכאלה הן מיומנויות נרכשות שעליהן אנחנו מתאמנים בשיטת סאטיה. עם הזמן המתאמן לומד לשים לב למגוון הולך וגדל של תחושות, לומד להצביע על מיקומן ולתארן במילים.

כך למשל, אשאל את המתאמן לאילו תחושות גוף הוא שם לב כאשר הוא מספר על הבוס שלו. המתאמן יפנה את תשומת לבו לתחושות גופו ויציין, למשל, מתח בשכמות, הידוק בלסתות וידיים קפוצות – כל אחד ותחושותיו האינדווידואליות.

מערכת העצבים שלנו זוכרת תחושות פיזיולוגיות מחוויות ילדות ומעוררת את אותן תחושות בהגיבה להתרחשויות בהווה. לכן, אשאל את המתאמן מאיפה התחושות הללו מוכרות לו או אז סביר להניח שיצוצו הזכרונות הרלוונטיים, לעתים גם כאלה שהודחקו ונשכחו. הם יצוצו באופן ספונטני ואז ניגש אליה ונתחיל לעבד אותם כפי שהסברתי לעיל.

סיכום

באימון בשיטת סאטיה נקדיש זמן ותשומת לב לתחושות הגוף שלנו. הערות לתחושות הגוף תאפשר לנו גישה אל זכרונות מעצבים בילדותנו, גישה שאינה אפשרית בדרכים שכלתניות ואנליטיות. העבודה עם הזכרונות הללו תאפשר טרנספורמציה, פירוק ובניה מחדש של מבנים הכרתיים וגופניים. כשטרנספורמציה מתרחשת, החלקים שהאדם השיל מעליו כבר לא יחזרו להיות כפי שהיו. נפתחים בפניו אופקים ואפשרויות חדשות.